” נר קטן דולק  בוער בחשיכה”..

כשאנו עוסקות  בביטוי אמנותי, לדימוי ישנה משמעות עמוקה בשפה בה נשתמש – נצייר, נאייר , נצלם וכדומה.

מה מסמל החפץ הזה ולמי ? על מה הוא נשען? מה מקורו ? מה הוא מתאר? מרגיש?..

שאלות אלו ואחרות , נעורר בעצמינו  חשיבה  – המביאה  אותנו לידי הבנה אישית , אינדוודואלית,  מעמיקה  ומספרת סיפור.

אם חדרנו למשמעותו  של האוביקט  – לדימויו,  עד לרבדיו הנסתרים  ביותר,

או אז אנו  מיטיבים לתאר אותו באופן  משמעותי יותר ונוגע —

לקראת חנוכה כשהנר כמעט דולק לנו על החלון ,  והשלהבות כבר ממש מרצדות מול ענינו ,

בחרתי לערוך השוואה והעמקה בדימויו של נר-

על דימויו של הנר הזה,  על השפעתו מרחיקת הלכת של האור המרצד והשלהבת התמימה–

יחד  ננסה לגעת בדימוי הכל כך קרוב אל הלב.

– “נר ה’ נשמת אדם”

אפשר להסתכל ולא לגמור להתבונן בשלהבת והעין אינה שבעה..

מתי נראה כך עצמינו (או את ילדינו..) עומדים למול אור נאון, או מנורה ומתבוננים ??

לא זו ,כי אם בשלהבת הנר, ישנה חיות מיוחדת !

בה  אנו רואים ריצוד ,תקווה , שלהבת העולה כלפי מעלה, ומקורה מקור חיים- הנר שואב את חיותו מן החמצן שבאויר , השלהבת עולה ומתעצמת , פעמים שהיא נוטה לכוון הרוח תכיף תכבה ? – אנו נזהרים מן  הרוח מוותרים לפעמים אפילו על נוחות החלון הפתוח , ומלבד שלא תכנס הרוח הזו החיצונית,  שתכבה לנו את השלהבת ..

חשבתן פעם, כמה אמירה יש בדימוי הזה, כלפינו בחיי היומיום? בחיים שלנו, כמה פעמים אנו אמורים לחשב את הויתור הזה?

הוי אבל הפתיחות, כל כך מתבקשת “את כולם סחפה הרוח..”

נכון יקירתי אבל הרוח הו הרוח, זה מחיר כבד מידי!  והשלהבת מה יהא עליה..

אנו מתבוננות בנר החיים- ” וכל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן”  כן זה הנר- רק בו ,אנו רואים את החיים, את התקווה,

את חיי המעשה-  יש עוד מקור בעירה!  הנר עוד דולק!  עוד הזדמנות של חיות ותקווה! עוד אור אמיתי של חיים.

מהם חיים, אם לא נתינה? ושלום? ואהבה?..

את הנר תמיד נראה כמשפיע – זה לא בגלל שאורו גדול , משל אחרים או משמעותי יותר.

אלה פשוט השלהבת הזו נותנת מעצמה ולא מרפה – “נר לאחד נר למאה” נותנת ולא מחסירה מעצמה,

לא אחת אנו שואלות את עצמינו (או אחרים אותנו..)

איך את יכולה לתת אהבה לכל כך הרבה ילדים? איך את יכולה לתרום ולהאיר , ולהישאר את ?

– זוהי השלהבת שעונה במקומינו, מנר  החנוכה עד לנר השבת, אותו אנו מדליקות כל שבוע לפני בוא המלכה –

עוד מזמן שרה האמא הגדולה שלנו- שנר דלק אצלה באוהל..

משמע נר האהבה, התרומה והשלום-  (לא סתם נרות שבת מקורן ההלכתי, להשפעת שלום בבית)

כן אנו הנשים כמקור אור השלהבת,  בבית פנימה,

נותנות ומעניקות ולא! ממש לא! מחסירות מעצמינו–

מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך –

זה אור הנר, המשפיע את החום  המאיר , שכל חושך בעולם לא יכול לו!

בימים ההם, כמו בזמן הזה , בו החושך כל כך שולט סביבנו והקור והעדר האור ממלא את החלל וכמעט ואין תקווה ושלום –

אנו הנשים בכחנו זה. נעמיד את שלהבת האור הזו ,

נדליק אותה,  ולא נרפה עד לאור הגדול,  שבוא יבוא  —