שמי שרי גרינשפן, סטודנטית לתואר שני מהחוג טיפול באמצעות אמנות באוניברסיטת חיפה.
הנך מתבוננ/ת בתמונות אשר צולמו על ידי משתתפות במחקר בשם: “תמונות מדברות: קולותיהן של נשים חרדיות המתמודדות עם אי פוריות בהיבט הקהילתי”. (אישור ועדת אתיקה לניסויים בבני אדם, אוניברסיטת חיפה, מס’ 138/22)
מטרת שיתוף התמונות הינה לספר על חוויתן של נשים חרדיות המתמודדות עם אי פוריות בהיבט קהילתי ולתאר ולתת במה לסיפורן. בנוסף, לעורר מודעות בקהילה, להגדיל את השותפות הקהילתית, ולייצור דיאלוג אודות השפעת הערכים החברתיים ביחס לפריון והשפעתם על המתמודדות.
נשמח שתכתב/י תגובה עבור המשתתפות ושתפ/י מהי החוויה שלך לאחר ההתבוננות:
מה היית רוצה לומר למשתתפות?
מהי הנקודה שתפסה את תשומת הלב?
תגובתך לאחר ההתבוננות עשויה לתרום בצורה משמעותית להבנת הנושא ותוצג בפני המשתתפות כחלק מהמחקר.
“עד שיגיעו ילדים, הם יכולים לשחק כמה סבבים ואף אחד לא יפריע להם”
“יפה שאתם מנצלים את הזמן, כי יהיה לך שנים שתהיי עסוקה”
“ניסתם את הסגולה הזו?”
“בטוח שעשיתם כל מה שצריך?”
“היית אצל הרופא ?
“ומה הוא אמר?”
“מה חדש אצלכם?”
“נווו יש בשורות טובות?”
הגבול בין דאגה להתערבות הוא מאוד דק, ולכן אנחנו חושבים מספר פעמים על כל צעד וכל שיתוף אחר של החיים. השאלות על הסגולות שעשינו או לא עשינו צבעו לנו את החיים, וגם אותנו מרוב איפוק מלענות ומבוכה.
כשתלמידה נגשת ונותנת ספר סגולות לעקרה בנוכחות תלמידות אחרות,
כשהמנהלת והסגנית רוקחות יחד הבאתו של סבון שרחצו בו נפטרת צדקנית בטהרתה לפני הקבורה, כסגולה נפלאה לפקידה,
כשכל סיטואציה בה מישהי מבינה את המצב, פוטרת את עצמה ב”תני לי את השמות שלכם” במנגינה נוגה ורחומה…
כשהצוות מתאגד ל40 יום שמירת הלשון להרבות זכויות, ולפני שהמבצע יוצא לדרך ניגשת דמות הוד ומבקשת ממני את אישורי… וכי לא אאשר?
כשתלמידה מקצה הכיתה מסבירה לחברותיה את הסיבה לשיבוצי בשעות מאוחרות במערכת בידענות: “כי לאחרות יש ילדים…”
וכשאישיות בצוות מסבירה לי בנוכחות תלמידה שהיא לא מאמינה שזה מצבי, מתאים לה ומסתדר עלי שאני מלווה בגדוד לפחות…
אמירות כאלו ואחרות… עלולות לגעת במקומות רגישים, לפתוח פצעים, לערער, להכאיב, להציף רגשות קשים.
תלוי ממי מגיעה האמירה, באיזה עיתוי, בנוכחות מי…
זכרו,
למילה יש כח, התאמצו להיות רגישים…
“!מילה בסלע, שתיקה בתרי”
אנשים מסתכלים על סגולות כדבר מבורך,
חושבים שעצם זה שהם מפנים לסגולות, זו העזרה שלהם לקדם דברים אצל אחרים.
אבל, הם לא חושבים שאולי ההפניה לסגולה מעיקה וגורמת לחוסר נוחות, דורכת על נקודה כואבת, מדגישה אותה ומנופפת בה מולך.
ישנם ימים שנתקלים באמירות, שאלות או מבטים חודרניים שגורמים למבוכה, או תחושה לא קלה,
ואז במחשבה שניה אני מבינה שהכל מה’!
בתוך הניסיון יש הרבה קשיים ביניהם גם חברתיים.
כמו הים בו הגלים חזקים פחות או יותר,
גלים גבוהים ונמוכים,
ובתוך הים הגועש נזכור תמיד שאנחנו בידיים של אבא!
בניסיון הזה לפעמים מרגישים שנפלנו לים הגדול ונראה שאין סיכוי לא לטבוע, אבל אז ה’ אוסף אותנו לרשת, אחרי שנפלנו לעומק הים.
הרשת תופסת אותנו- ה’ ברחמיו וחסדיו (תופס), מחזיק ומוליך אותנו לאורך כל הדרך.
“אם אסק שמיים שם אתה, ואציע שאול הינך, אשא כנפי שחר, אשכנה באחרית ים, גם שם ידך תנחני, ותאחזני ימינך”
(תהילים, קלט, ח-י)
הזווית צולמה בעוד יום שגרתי בדרך לעבודה,
מגדלים גבוהים המורכבים ממסך ועוד מסך.
האסוציאציה שהתעוררה בי, זה הרצון שלי לשדר לעולם חוסן, שהכל בסדר. אבל, בעצם אנחנו מכסים את הרגשות, המצבים והסיטואציות ההזויות שאנחנו עוברים בחיים.
“יש זמנים שאני מרגישה שהלב שלי פשוט נעול, ואני עובדת על אוטומט, אין מקום לרגשות, לא לעצב, לא שמחה…”
בתקופות קשות כשמספרים לי על טרגדיות הלב ננעל, ומצד שני אני לא מבינה איך זה הגיוני שזה לא מזיז לי?!
“יש מן פחד להישבר, אולי סוג של אינסטינקט הגנה”.
קיבלנו מתנה, שנות המתנה.
כאשר מבטים או אמירות גורמים לי להרגיש מבוכה, אני מתעודדת מכך שהעולם מלא “במתנות” שונות, ובעוד רגע קט תשומת הלב תעבור למתנה הבאה…
“למה להכניס לראש של אנשים שתוך שנה מהחתונה אמור להתקיים ברית??!!!!!!!
זה לא נכון!!
זה לא קורה אצל כולם!!
מספיק שמנסים להכניס לתבניות גם ככה, אז להכניס את זה גם בשיר?!
וילדים שלא מבינים אחרת, זה מה שנכנס להם בראש, ולא פלא שכל פעם שואלים:
“אבל למה אין לכם ילדים? התחתנתם מזמן…”
שירת המצפה. דע לך
שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד
משלו
דע לך
שכל עשב ועשב
יש לו שירה מיוחדת
משלו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של רועה
(רבי נחמן מברסלב/ נעמי שמר)
דעי לך –
שכל אישה מצפה
יש בה משהו מיוחד משלה
היא רגילה ולא שונה
היא רגילה ולא זרה
דעי לך
שיש לה ידע וחכמה
והמון תקווה
שאת וכל הסביבה
תתייחסו אליה כעוד אישה רגילה ושווה בחברה.
הלב שלי מתפוצץ מרגשות של אהבה לתינוק, וכמהה לה(ע)ניק המון חום ואהבה שכלואים בתוכי…
נס שיש אחיינים שאפשר “להתנפל” עליהם “במקום”.
הבזבוז של האחר הוא ההשקעה וההשרדות שלנו, ומה שרואים משם לא רואים מכאן.
חיבוק לא יפתור את הבעיה, אבל יכול לתמוך בהתמודדות איתה.
אל תחשבנו לבד,
תבואו אלי ותדברו איתי.
לפעמים אני אפילו אוכל לענות.
גם כשאת התקדמת והמשכת לתחנה הבאה,
יש את זו שבקרון האחרון עדין יושבת וממתינה…
אני מרגישה שחלק מההתמודדות היא חוסר הבהירות לגבי דרך החיים, עדיין לא נדרשנו להחליט לגבי מוסדות, קהילה ועוד…
אל תחששו לעטוף אותנו בחום!
לכל דבר בחיים צריך מינונים.
כמו שיש תבלינים חריפים, מתוקים, ומלוחים,
כך גם דיבורים יכולים להיות מתוקים, חריפים ומתוקים.
אפשר לשאול, אפשר להציע, ואפשר לדבר על כל דבר. אבל, צריך לשים לב- האם התזמון מתאים? האם המינון של הדיבורים וההצעות מתאימות?
ילדים זה מתנה, פיקדון מה’.
להורים ניתנה הזכות לגדל אותם ולהשקיע בהם.
אל תראו את הילדים כדבר ברור ומובן מאליו.
ההורות זה שליחות ועל ההורים לעשות תפקידם נאמנה, באחריות ואהבה, לשמור על המתנה מבורא עולם!
אין בכוונתי לומר שעליכם לחצות את הכביש כדי לא להיתקל בנו…
ההפך, מוזמנים להתקרב ולשוחח, יש הרבה על מה,
בדיוק כמו כל אחד, גם לנו יש הרבה רבדים בחיים.
אולי תנסו להסיט את הנקודה הספציפית הזו ממול עיניכם ותראו אותנו.
פשוט. אנשים רגילים.
ילד זה לא מובן מאליו
ילדים זה פייס, שימרו עליהם כאילו זה ה-13 מיליון שלכם!!!
27 תגובות
התמונות ומה שמאחוריהן פשוט גרמו לי התרגשות מיוחדת.הכשרון והאומץ לומר ולהחשף מראה על המיוחד שבכן.
יהי רצון שנשמע בשורות טובות אצל כולם.
מרגש וחשוב!
שלום לכל משתתפות הקבוצה.
ראיתי וקראתי על כל הפעולות המבורכות שלכן בתערוכה. כל אחת ואחת שפתחה את ליבה ושיתפה, היא השראה.
הפתיחות שלכן מאוד חשובה ומשמעותית , והם קרן אור ותקווה לנשים רבות אחרות המתמודדות כמותכן בחברה הכוללת ואין להן קול.
הצילומים של כל אחת מאוד נוגעים, השירים, המשפטים שחושפים את רחשי ליבכן האמתיים, הן במה מכובדת ורגישה להתמודדות הלא פשוטה שלכן.
אתן עשיתן שירות בכך שהארתן בקשה לגיטימית, לא להיראות כזרות בשל הקושי שלכן, אלא להתקבל כפי שאתן ללא סטיגמה או תבנית שמקשה עוד יותר על הדרך. חלק מבקשות הכרה בפרטיותכן, וזה כל כך לגיטימי ! מבקשות לכבד את האישי שלכן, ולא להיות מושא להשערות ודיבורים ופריצת גבולות אישיים. מבקשות לכבד את המרחב שלכן. מבקשות שיח במקום התעלמות. מבקשות הכרה במקום זרות. מבקשות רכות במקום נוקשות.
אין לי ספק שהשתתפותכן וה-‘יחד’ שלכן תרם לכן וחיזק אתכן. הלוואי ונשים אחרות יקבלו מכן השראה ותיווצר תמיכה הדדית מעניקה ותומכת.
שהרי זו עוצמת התערוכה שלכן שתשפיע הלאה.
ברוכות תהיו.
מדהים, מרגש מאד. לקרוא ולקבל צמרמורות.
במגזר כמו שלנו, הרבה דברים לא נאמרים ומדהים שיש מקום לאנשים שפתחו את ליבם המספרים…
וואו מושלם מהמם פשוט יפה ומחזק ומרגש אני יפיץ את זה הלאה
התמונות באמת מדברות בעד הכל!!
אין לי מה להוסיף יותר מזה, רק לומר שאתן גיבורות 💪
לביאות🐅
חזקות 🔨
המשכנה להאמין רק בטוב, ולא להיסחף לדברים הקטנים שגומרים את הכוחות 💞
בשורות טובות בקרוב😘
בפעם הראשונה ראיתי את התמונות
בפעם השניה קראתי את השירים ,
ובפעם השלישית כתבתי תגובה.
בכל הפעמים התרגשתי, כל פעם מזוית שונה ואחרת
התמונות עוצמתיות מחד וסמליות מאידך
כמה הרבה רגשות, מחשבות, תכניות הן מקפלות בתוכן??!!
איחולי, שגם למסלול הזו יהיה סוף והיעד אליו תגענה יהיה מלא תקווה ואור ושלמות!
חזקו ואמצו!!
שנשמע ונתבשר בשורות טובות,אמן
מדהים!
התמונות נוגעות ומספרות כל אחת סיפור חיים, עם עומק וצבעים שונים ומגוונים, התמודדות לא פשוטה, מאתגרת, והלוואי שתזכנה כולן לישועה במהרה!!!
מסר פשוט מיוחד . מרגש עד דמעות
אין ספק שכל אחת ואת מכם גיבורה
כמה שזה נכון!
כל אחת כאן בקבוצה האירה משפט חשוב ונכון
וזה בכל נושא בחיים כמו חברות רווקות וכו’
צריך לחשוב וליישם את הדברים
חיזקו ואמצו! ומה שבטוח שאתם גיבורות גם בזמן הנפילות!
וואו!
המילים הברורות עם התמונות הפשוטות
יוצרות יחד רגשות עזים בלב
כמה עמוק הכאב וכמה הסביבה היא חלק ממנו.
כמה רגישות פשוטה יכולה להפוך את המסע לאחר
איזה אומץ להשמיע את קולכן!!
תהיו חזקות
אנחנו איתכן מאחור ..
אולי לא תמיד מודעות ורגישות
אבל מאחלות לכן את הטוב ביותר.
מקסים! וממש מרגש שנשמע בשורות טובות!
ואוו מרגש מאוד,
התמונות מדברות והמילים נותנות נקודות מבט נוספות,
כל הכבוד אתם חזקות,
יש לכם אמונה חזקה יותר מכל בן אדם אחר.
לא יודעת מאיפה הכוחות?! לא מצליחה לדמיין את עצמי בסיטואציה נשארת שפויה.
בוודאי שלחברה יש כוונות טובות בהתערבות אבל כמו כל דבר בחיים, אם אתה לא שחקן, תעודד מהיציע ואל תתערב במשחק
כממתינה לשעבר התרגשתי מאד. נוגע ללב. וכל תמונה היא מסכת חיים. לב ודמעה. רק בשורות טובות
תמונות מרגשות,מביעות הרבה חסד ורחמים
מעורר שוב ושוב את הנקודה להיות זהירים כלפי הזולת ולא לשאול כל מה שרוצים
מחזקים את ידכם
שתמיד תדעו רק שמחות ובשורות טובות
לקרוא, להזדהות בשנים של צפייה, לקרוא את מה שעברנו מהמסכים שבונים את היום יום השגרתי, את התסכול את השוני הכל כך בולט בחברה, את הבחירות הקטנות של הנעליים ושיר הממתינה ובעוד שנה ברית…
זה דוקר, כואב ומדמיע…
איך אומרים לנו הכל ביום של אחרי, אתם גיבורים!
כמעט כל מכתבי המזל טוב מכילים את המילה גבורה ואמונה!
היום כשהתינוקת שלנו בידיים אחרי 16 שנים של צפייה, כל רגע של מחשבה על היום לפני 11 חודשים, גורמת לבכי.
לא סתם בכי- בכי שממאן להאמין איך התמודדנו,מה עברנו,האיך זה שסחבנו כל הגב יום יום משא כזה כבד של נסיון!
איך אומרים לעתיד לבוא הצדיק מסתכל על המקום שעומד בו ובוכה, הרשע מסתכל על המקום שעומד בו ובוכה. זה אומר האיך עברתי הר כזה גבוה.היתכן?? וזה אומר איך לא דילגתי על חוט כזה נמוך. היתכן???
לא נשאר לי, אל לומר ולהדגיש אתם גיבורות, זה נסיון של אמהות האומה! כל יום זה 24 שעות של גבורה!
יום אחד תבכנה גם, תאמנה לי, כי לא תאמנה כמה גיבורות הייתם אז.
וכולי תפילה שתזכנה לישועה, בקרוב!!
וואוו בכישרון רב היטבתן להביע את המסר
אין ספק שזה נותן הרבה כוח למי שמתמודדת
ישר כוח גדול!
נכנסתי לעמוד הזה כל כך הרבה פעמים ובכל פעם לא מצאתי את המילים המתאימות להגיב.
בכל פעם הצלחתי לשים לב לפרט נוסף שפספסתי בפעם הקודמת,
כל כך הרבה פרטים, מחשבה, כאב, התמודדות.
זר לא יבין זאת.
אלה דברים שקורים בדם ויזע בדפנות הלב.
זה זורם בגוף בכל מילימטר של דם.
הזדהיתי עם כל כך הרבה מהתחושות שהועברו.
מאחלת לכל אחת לראות את הישועה בקרוב!
ובנתיים שולחת חיבוק כוחות!!!
מרשה לעצמי להגיב כאחת מכן! שהמתינה והמתינה עם נסיונות נוספים בדרך. וב”ה נפקדתי קרוב לגיל 40.
המילים והתמונות מרגשות, נוגעות, חושפות!
ונותנות תמונה רחבה איך לכל אחת כואב משהו אחר.
לאחת מפריע שמתייחסים מידי ולשניה שמתעלמים…
ננסה להכנס לנעלי הסביבה- הם במצוקה! הם לא מכירים את הקושי, הם לא יודעים את המצב, האם יש לנו סיכוי להיות הורים? האם אנחנו אחרי אכזבה? אולי בסבב של תקווה?
הם לא יודעים אם להתעלם או לדבר.
בכדי להבין את מקומם אני משווה למצבים אחרים בחיים.
כשחברה מספרת שגילו אצלה/ לאחד מילדיה את “המחלה”, או שכנולד לחברתי ילד מיוחד, כשחברה אחרת ישבה שבעה על בעלה…
גם אני לא ידעתי תמיד איך נכון יהיה להגיב… גם לי יצאו שטויות מביכות מהפה.
נכון- הכאב וההתמודדות הם שלנו- זר לא יבין זאת!
וגם אנחנו לא נבין את הכאב אחת של השניה עד הסוף
אבל נצא מנקודת הנחה שהסביבה הקרובה דואגת, אכפתית והייתה שמחה לעזור.
הם פשוט לא יודעים איך…
שה’ ימלא לכל אחת את חסרונה, ויפקוד את כולנו ברחמים!
איתכן בכל ליבי
מרשה לעצמי להגיב כאחת מכן שהמתינה והמתינה (בתוספת אתגרים נוספים בדרך) וב”ה נפקדתי קרוב לגיל 40.
תודה על השיתוף, הפתיחות, הכנות והיצירתיות!
ניתן לראות שלכל אחת מפריע משהו שונה, בכל אחת זה נוגע אחרת.
גם אנחנו, שכולנו באותה סירה, לא נוכל להבין אחת את השניה.
ההתמודדות, התפאורה, הנתונים.. הכל שונה.
אבל אני חושבת שאנחנו צריכות לצאת מנקודת הנחה שהסביבה הקרובה אכפתית ודואגת!
הם לא יודעים את המצב, הם לא מכירים את הנסיון ולכן התגובות שלהם בהתאם.
אין כללים מה כן ומה לא.. ואיך הם ידעו אם לשתוק שתיקה רועמת שמפריעה לחלק מאיתנו.. או אולי לגשת לדבר ולהציע…
כדי להבין קצת את הסביבה אני מדמה את זה לנסיונות אחרים של אחרים..
כשחברה סיפרה שגילו לה/ לאחד מילדיה את המחלה, כשחברה ישבה שבעה על בעלה, כשחברה עזבה שידוך, כשחברה ילדה ילד מיוחד…
האם תמיד ידעתי איך להגיב? האם לא יצאו לי שטויות מביכות מהפה?
גם אני בסיטואציות מסוימות כמעט עוברת את הכביש.. ולפעמים מתחרטת על מה שאמרתי ועל מה שלא אמרתי.. לא יודעת אם ומתי לדבר..
הנסיון הוא שלנו.. הם בכלל לא מכירים את התהליך, את המורכבות… במיוחד שמטבע הדברים רוב המתמודדים שומרים על שתיקה ולא מפרטים את הבעיה והשתיקה / חוסר הידע הופך הכל למעורפל שבאמת קשה לדעת איזה תגובה תתאים ומתי.
הסביבה גם לא יודעת באיזה מצב אנחנו ברגע זה, אחרי בשורה מאכזבת, בסבב של תקווה.. ואולי הרופאים הרימו ידיים ואין כבר סיכוי ללא נס?!
אתן חושבות שלו המצב היה שונה.. והיינו זוכותלשיירה- היינו יודעות להגיב למאותגרת?!
שכולן בעז”ה תיוושענה בקלות ובקרוב!!!!!
ושנדע להגיב ולקבל תגובות בכל מצב!
איש את אחיו יעזורו..
מרתק ומרגש
מעצים
וחשוב כל כך!!
כן! העולם ילמד בסוף לתת מקום וכבוד לכל אחד!
ואולי גם אנחנו, אני, את נלמד לתת לעצמנו מקום, שאף אחד לא יזיז אותנו לצד, כי בעצם היותנו אנחנו שוות זהב!!! (ולא נתוני החיים הם אלו שאומרים מה אנו שווים)
מחזיר אותי כמה שנים אחורה כשעוד המתנתי בעצמי, האמת ההמתנה לא תמיד עוזבת כל כך מהר… לפעמים החיים הם המתנה בכל שלב את ממתינה לשלב הבא… מתפללת להמתין מתוך סבלנות, קבלה,אהבה ושמחה…
יש דברים שנחרטים בעצמות
יש דברים שלא שוכחים
התחברתי והבנתי כל כך את התחושות והרגשות…
העלה בי תחושות ורגשות כמו- זוכרת את עצמי חולמת שאיזו חברה תחליט לפנק אותי,סתם ככה (כי אני אחרי אכזבה והיא לא יודעת) לא כי ילדתי ולא כי יש סיבה, סתם כי בא לה…
או המשפטים הנוטפים בברית של אחות… (שה’ נתן בי שכל לעצור…)
או סגולות מרתקות על ימין ועל שמאל…
ועוד ועוד
הרבה כוחות לכל אחת באשר היא! בכל התחומים!
תזכרי שאין כמוך ולא משנה מה אומרים או שואלים!
תמשיכי להאמין כי יש רק אחד כל יכול
הביטי קדימה ולא לאחור
זכרי שאת מכלול
ושנתבשר בהמון בשורות טובות
התבוננתי בתמונות וניסיתי לחוש את מה שעומד מאחוריהן…את הרצון…את הכמיהה…את האהבה…את המסרים שניסיתן להעביר במחשבה וברגישות …התרגשתי .דמעתי.
התפללתי על כל אחת ואחת מכן שתזכה שה’ יימלא כל משאלות ליבה.אמן!
הצלחתן לשקף ולהביע היטב את הרגשתכן והמסר אותו בקשתן לומר ואנו צריכות ללמוד לקלוט את רגשות העומדת מולינו ולהגיב בהתאם. מאחלת לכולכן סוף להתמודדות הכפולה במהרה
הארתן את עייני , שיתפתן מאווים, חלומות ,אכזבות וציפיות ומעל הכל תפילות. איתכן בתפילה לראות רק את הטוב . פתחתן חרך
והחי ייתן אל ליבו…….
לקרוא, לקרוא ולקרוא ולהזדהות עם כל אחת ואחת, לנסות לשים את הלב וסל הרגשות בצד השני של המתרס, ולחשוב שאת מבינה, את ההתמודדות היומיומית, הקשיים, האכזבות, ההעמדת פנים, השתוקקות והכמיהה למשפחה, ולהבין כמה את באמת לא מבינה.
בן אדם נולד במהות בן אדם, ולא כמלאך. כך שאין מצב שאין נפילות, אבל כל נפילה מרוממת אתכן ומגביהה אתכן אלפי קומות.
יברככן ה’ שלא תדעו עוד צער ובקרוב ממש נתבשר כולנו בבשורות טובות, המון כח.
מעריכה את החשיפה, את העלאת הנושא מהפן האישי ,לנו ,הציבור הרחב. הביתן אותו בצורה מרגשת ממש.
אתכן , אנחנו המנסות להיות בצד הזהה של המתרס, אבל לא כ”כ מצליחות….
למרות שעוד לא הגעתי לגיל… ועדיין לא הקמתי משפחה.
הצלחתן להביע את עצמכן בצורה ברורה ומלאת רגש.
תפילתי שבקרוב תיזכו להעניק מרגשותיכם לבני משפחתכן.
בשורות טובות