לאלה שלא ישנות באוטובוסים (ומטוסים)
הנסיעה היא אינסופית.
במיוחד כשהיא גוזלת 7 מתוך 24 שעות ביממה.
אני מנסה למלא את הזמן הפנוי. לכל שיחות הטלפון הארוכות… לתפילה, אוכל, שמיעת משהו…
ואחרי שהכל נגמר ועוד נשאר לי זמן פנוי.
משעמם,
חשוך
וקצת קר.
אז אני מסתכלת על האישה ממולי- איך הכובע מסתיר את המשקפיים ואיך שהיא מחבקת את העצמה להתגונן מהקור.
בתחנה של “מחנה יהודה”, עולים זקנים וזקנות כל אחד היסטוריה שלמה, עגלות שוק מדיפות ניחוחות של פטרוזיליה וריחן. הם מתישבים באנחת רווחה
(מקללים את הרכבת הקלה ואת כל השינויים בתחבורה הציבורית) ומתחילים לספר את מסעותיהם מיום השוק.
מאחוריהם יושב חייל מנותק מהסביבה, עסוק כל הזמן במכשיר הנייד שלו.
הוא כמעט לא זז – התנוחה הכמעט קפואה שלו מזכירה לי שזה הזמן להוציא מחברת סקיצה ולהפוך נסיעה משמימה ל”זמן גלריה.”
רמזור אדום. באוטובוס ממולי יש עוד דמות מועמדת לציור מהיר, אני מספיקה לתפוס כמה קוים ראשוניים אך אז מתחלף הרמזור…
הסבר מהיר על ציור מהיר
הציור המהיר כשמו ,כן הוא.
ציור מהיר – משך הציור מתמשך מחמש שניות ועד לשלוש דקות (למתחילים בלבד).
מעין סקיצה. אך לעומת סקיצה שהיא מתווה, לציור ממושך יותר.
ציור מהיר עומד כיצירה בפני עצמה עם מטרות אחרות.
מטרתו של הציור המהיר לא לאפשר למצייר לחשוב, לעיין, ובעיקר לא להתלבט.
אלא לנסות לתפוס את ה”רגע” ה”תנועה” שהוא רואה באותה השנייה.
הצייר גדי פולק סיפר כי בביה”ס לאמנות בו למד הם ציירו 100 ציורים מהירים ליום! אותנו חייבה אמונה ש”ץ (תלמידה של גדי פולק וציירת ענקית בפני עצמה) 100 ציורים מהירים לשבוע. אני מבקשת מתלמידותיי בשיעורי רישום- 30 ציורים מהירים. אבל מעל עשרה ציורים אני כבר לא מסמנת מינוס.. ירידת הדורות…
מצד שני אני מדגישה כי ציור מסוג זה חובה למאיירים בפוטנציאל, זו הדרך הטובה לתפיסת פרופורציה, תנועות גוף, לחיזוק קשר עין יד ולתרגול בשעות הפנאי.
לא לפחד מקשקושים בשלב הראשוני וגם אם ה”אובייקט” ברח, תמיד אפשר להתחיל ציור נוסף, עם הזמן מהירות הציור תגדל והקו יהפוך לבוטח וחלק יותר ויותר.
כשהנאה וסיפוק בצידם.
החומרים:
- מחברת סקיצה קטנה (שתהיה תמיד בתיק). או דפי ממו, או פנקס או טישיו.
- עפרונות, אני מעדיפה את ה2B אך אך יש יתרונות גם לצבעי קרש, פנדה או אפילו לורדים.
היכן נצייר?
באוטובוס כמובן. הנה אישה מבוגרת קמה מוקדם, מתכוננת לירידה מהאוטובוס.
בחתונה מעניינת בה רשמתי את נגן החצוצרה נדהמתי לראות בחורה נוספת עם מחברת סקיצה..
בפקק אינסופי בתוך ירושלים
בגינה קטנה בבאר שבע (זהו על גבול ציור לא מהיר)
בפארק הקופים, כגיליתי לחרדתי כי אין לי מחברת ועפרון- בת דודתי הצילה אותי עם דפי ממו מזעריים ועט כדורי פשוט.
וסתם, אני כבר לא זוכרת מתי..
סליחה מכל האנשים שכיערתי, ייפיתי, השמנתי והרזיתי, האיורים נעשו ללא מטרת רווח או זדון…
בהצלחה רבה !
מרים ליפשיץ ציירת ואמנית, מורה לציור ולתולדות אמנות
4 תגובות
השארת תגובה
גם אני תלמידה של אמונה שץ ובכל הזדמנות מצירת ציורים מהירים..
הכיף הכי גדול זה להצליח לתפוס את התנועה והפרופורציות.
משתפשפים עם הנסיון.. המוח מתרגל לתת פקודות נכונות ליד המצירת.
יופי, בואי נפתח מועדון “הציירות המהירות.”
איזה פוסט מעניין!
תודה על השיתוף, עשית לי חשק להתחיל גם לצייר ציורים מהירים.
אני רוצה להתרשם מציוריה של אמונה שץ, מכיוון שאני רוצה ללמוד בשיטה של גדי פולק,
אשמח מאוד מי שיוכל לשלוח לי ציורים שלה.
תודה.