על אריות וכדורסל
“האריות!” הוא בכה. “זה הכל בגלל האריות!”
מה מרות היו דמעותיו. “אם רק הייתי יודע, לא הייתי הולך על האריות!”
הכול התחיל עם שני אריות
פלאשבק של כמה שבועות קודם לכן. הנה אני, יושבת באולם התצוגה שבו הועסקתי כמעצבת פרוכות. אולם התצוגה המדהים, עם שתי נברשות נוצצות שופכות אור על קירות מעוטרים פרוכות רקומות ללא דופי … זה היה וואו אמיתי של תצוגה! סיפורנו מתחיל בשעה 19:00, 28 באוקטובר 2008. הועסקתי על ידי חברת היודאיקה המפורסמת, רקמת מלכות, במשך כשלושה חודשים. הייתי נשואה טריה, חיה בעיר חדשה, הורי במרחק 5000 קילומטרים משם, ופשוט מנסה לסיים את היום, אם אפשר להגיד כך. כיוון שאני דוברת אנגלית בבני ברק, הוענקה לי משמרת הערב ה”נחשקת” שאף אחד מהמעצבים הגרפיים אחרים רצו. הייתי הנציגה לעולם דוברי אנגלית כי הייתה להם החוצפה לקום 7 שעות מאוחר יותר מאתנו… בעוד הגנבתי מבט בשעון המקושט על הקיר מעת לעת ומסיימת דברים אחרונים במחשב, הטלפון צלצל.
“רקמת מלכות, שלום”, זה היה השלום המקובל שלי.
“היי,” הקול בצד השני של הקו היה מודגש, אבל לא הצלחתי לזהות מהו. המספר על הצג גילה כי אדם זה חי בניו יורק. “שמי משה כהן. אני גר בניו יורק. אבי האהוב נפטר ואני רוצה לתרום פרוכת לזכרו. אני הולך לבית הכנסת פעם בשבוע.”
“אני מצטערת לשמוע על אבא שלך,” עניתי. “ראית את העיצובים באתר שלנו?”
“כן, כן. יש אחד שבולט לי בכל פעם שאני מסתכל על זה. הוא מתחנן להיתלות בבית הכנסת שלי. בכנות, אבי נפטר לפני עשר שנים ואני חסכתי כסף במשך שמונה השנים האחרונות, 50 $ כאן, 30 $ שם. עכשיו,” עלה קולו בנימת ניצחון, “סוף סוף יש לי מספיק כדי להנציח את אבי. ”
“זה נפלא. מה העיצוב שאתה רוצה?”
“זה עם האריות. עם פסוק מעל, כתר ולוחות במרכז, ואריה עומד על עמוד משני צדדים.”
“בבקשה. תן לי את הגודל של הפרוכת ואשלח לך הדמיה באימייל בהקדם האפשרי.”
הפרוכת נתלית בפעם הראשונה
ובכן, ארבעה שבועות לאחר מכן, מר כהן רץ לבית הכנסת ביום רביעי אחר הצהרים, למרות שהוא מגיע רק בשבתות, עם החבילה שנער השליחויות עתה הושיט לו. קורע את החבילה, בלב הולם, הוא מוציא את הפרוכת ותולה אותו על ארון הקודש לפני שהמתפללים מגיעים לתפילת השחרית.
נֶהְדָר. עוֹצֵר נְשִׁימָה.
ואז הרב שלו נכנס, מעיף מבט אחד ודורש: “מה זה? אנחנו לא מאפשרים פרוכת עם אריות בבית כנסת ספרדי!” וזה מביא אותנו חזרה לנקודת ההתחלה של הסיפור הזה, כאשר מר כהן, למעשה כהן שדה בכה על האריות.
תודה לה’, הבוס שלי היה אדיב מאוד לגבי כל התקרית והחליף את האריות בעציצים רקומים.
אבל זה לימד אותי ואת כל עמיתי לעבודה לקח חשוב:
מעצב פרוכת חייב להיות בלש. כן, בלש.
מה העדה שלך?
למה אני מתכוונת? אני חייבת להבין מהי העדה של האדם הנמצא על הקו. טאקט זה הכלי העיקרי. אתה אף פעם לא תגיד, “היי, מה העדה שלך?” לא. שואלים מה השם של בית הכנסת והשם של הרב. זה בדרך כלל נותן לי אינדיקציה מצוינת עם מי אני מתעסקת.
מאז אותה אפיזודה לפני למעלה משמונה שנים, העפלתי לדרגת מעצבת ראשית בחברה זו, ועכשיו הקמתי חברה לעיצוב פרוכות ותשמישי קדושה משלי. זה תמיד מעניין לפגוש את הלקוחות שנדבה ליבם לתרום פרוכת לבית כנסת.
למה לתרום פרוכת?
ישנן שתי סיבות עיקריות תרומה:
סבא וסבתא לעתים קרובות נהנים להקדיש פרוכת לכבוד הבר המצווה של נכדם. זה מסיבות משמחות. אבל אז יש אמא שאבדה את בנה באימונים בצבא, או הסבתא שבנה, אב צעיר, הלך לעולמו, או בעל צעיר שאשתו סבלה ממחלה קטלנית. אמא אחת מרחובות, אשר בנה נועם נפטר בצבא בגיל 19, הגיעה שעות על גבי שעות, מספר ימים בשבוע, כדי לשפוך את ליבה ולספר לנו על נועם היקר שלה.
כן, מעצב פרוכת חייב להיות גם חבר רגיש.
שמלת ערב טורקיז
אבל יש דרישה שלישית עבור כל מעצבי הפרוכת, שקצת מתעלמים ממנה. תנו לי לספר לכם על זה:
“הנה זה!” פלופ! גבר לבוש היטב בשנות השישים לחייו נכנס לאולם התצוגה עם תיק ביד אחת, ושקית זארה בידו השנייה. אלו צנחו על שולחני באחת. בפשפוש מהיר בשקית הזארה, שלף מתוכה שמלת ערב בצבע טורקיז, מעוטרת אבני סברובסקי. “זה היה השמלה האהובה של ורדה.” הוא הסיט את מבטו, כנראה כדי להסתיר את עיניו המימיות.
“איך אני יכול לעזור לך, אדוני?” שאלתי את עצמי למה הוא הביא שמלה יקרה לחדר תצוגת פרוכות.
“אני רוצה לעשות פרוכת מהשמלה הזאת.”
עמיתי לעבודה ואני החלפנו מבטים. האם מותר להשתמש בשמלה של אישה כפרוכת המכסה את ארון הקודש? …
ומה עם הצעיר התל האביבי הספורטיבי שפשוט “אהב” קבלה ורצה שנרקום לו את 72 שמותיו של הקב”ה על מעיל ספר תורה?
או ההורים של ילד צעיר שהתעקשו על כדורסל כתום בהיר רקום על מעיל ספר תורה שחור לזכרו של בנם? …
פניתי למספר פוסקים בבני ברק על מנת ללמוד את ההלכה על בוריה, וקבלתי הדרכה כיצד לנווט לקוחות שאינם מודעים מספיק, לעיצובים מתאימים יותר לתשמישי קדושה.
אז מעצב פרוכת צריך גם לדעת מתי ואיך לשאול ‘שאלה’, ויש לי רב מוסמך לשאלות כאלו.
הפיכת החזון למציאות
זה מביא אותי לדרישה הרביעית והאחרונה, והכי עיקרית ממעצב: מעצב פרוכת צריך לדעת איך לקחת את החזון של הלקוח ולהפוך אותה לפרוכת עוצרת נשימה! לא פעם, ולא פעמיים, התקשר אלי מעצב ארון קודש עם “פנטזיה” שתשלים את האווירה של בית הכנסת. בסייעתא דישמיא, הצלחתי לתרגם אפילו ‘פנטזיות’ מעורפלות ביותר ליצירות מרהיבות של אמנות.
ערבוב שני תחומים
מעניין לציין כי סבא רבא מצד אבי היה רב בצפון מרוקו. הוא גם היה מורה בבית הספר ושוחט. את עור הפרות היה מעבד לקלף, עליו היה כותב ספרי תורה. כל זה כדי להתפרנס בעבודת קודש. עם זאת, בנו, סבי, הפך למעצב אופנה מצליח מאוד בקזבלנקה ובהמשך במונטריאול, והיה בעלים של כמה מפעלי בגדים. עכשיו אני מרגישה את ידו של הקב”ה שהנחה אותי לעסוק במקצוע שבו אני יכולה למזג שני מקצועות אלו וליצור עיצובים מחויטים יפים המשמשים כלבוש בבית הכנסת.
אתם מוזמנים להעיף מבט על מבחר פריטים מהאוסף שלי.
לפרטים נוספים והזמנות, תוכלו לפנות אליי במייל: [email protected]
תודה שקראתם, ומאחלת לכם המשך יום טוב
חנה גמליאל
בני ברק
(חנה גמליאל חיה בבני ברק עם בעלה וילדיה הצעירים. בזמן כשהיא לא עסוקה בעיצוב תשמישי קדושה רקומים, או בטיפול במשפחתה, תוכלו למצוא אותה עוסקת בכתיבה שיווקית עבור בלוגים ואתרי אינטרנט יהודים פופולריים, וניהול קמפיינים שיווקיים באינטרנט.)
2 תגובות
השארת תגובה
חנה,
כתיבה מעולה, פוסט מרתק.
מתוך הכתוב נשמעת מקצועיות.
אך חסר שלא מצורפת איזו דוגמא אחת או יותר.
ריגשת אותי!!
חנה האם את מוסרת הרצאות בנושא?