כמה פעמים שאל הילד שבתוככם, אם לעץ לא קר ?

ובכלל,  למה האוטו לא לובש סוודר?

כשהרחוב כל כך קר, וחורפי,  סגרירי ומניס אותנו אל הבית החמים..

מחמם לראות את אמנות הרחוב הפלאית הזו, מקור השראה לכל היוצרים והיוצרות-

יש בז’רנר המוכר הזה שיותר ויותר נראה לאחרונה באומנות הרחוב בתבל, משהו נורא פשוט וכנה.

זה נראה כאילו באנו להגיד לרחוב שלנו: “בוא נלביש אותך צבעוני , כזה אתה חלק מאתנו  הרי..”

בעיקר, מעניין לראות ולהתבונן בעוצמה השקטה שיש לתוספת כזו –

נגיעה אמיתית של יד, על הגדר.. וכבר יש לנו , חיות ונשמה חום ואהבה.

זה קסם צבעוני מאין כמוהו, שנותן לנו צוהר יפה, ומבהיר לנו “עוברי אורח” איך ניתן  לקשט מבלי להרוס (אמנות רחוב.. )

איך לקחת מראה סתמי , וליצור ממנו צבעוניות מרשימה.

איך לחמם אוירה מכמה חוטים ומגע יד.

איך להפשיר, לצבוע, לייצר במרחב הכי סתמי שקיים, מרחב ויזואלי אמנותי מאין כמוהו..

בואו נסייר יחד במרחבים האלו לראות ולהתפעל.

 

 

 

 

 

 

ישנם אמני רחוב בולטים שעוסקים בקישוט צמרירי על עצים, מבנים, גשרים, עמודים, גדרות ועוד המון ..היום באמצעות החשיפה הפשוטה של פרויקטים כאלו צצות ועולות יוזמות מקומיות של אמנים המנסים להטביע חותם, לשאול  שאלות, ולעורר ענין הכל באמצעים של חוטים עליזים וססגוניים..

 

 על חפצים יומיומיים- סריגת “גרילה”

 

 

וכאן יש טוויסט אישי, מקסים בעיני-  נגיעה של צמר ע”ג גדרות -פשוט יפה וחמים לגמרי

 

 

המושג סריגת גרילה מתייחס לעבודות אמנות סרוגות מצמר או בסגנון “קרושה” המוצבות באזור ציבורי.

התופעה גם ידועה בתור סריגה אורבנית, אך גם זוכה לכינויים כגון הפגזת חוטים, הסתערות צמר, גרפיטי סרוג או האקינג סרוג, כי מדובר במדיה אמנותית המופיעה בפומבי, כמו גרפיטי, ללא אישור ובמקרים רבים בעילום שם.

אמנית הטקסטיל הגרמנייה אנה מריה ניטהאק מגדירה את סריגת הגרילה “כסוג של אמנות שאינו הרסני (בניגוד לגרפיטי הרגיל), שמיועדת לדרוש את השבת הסביבה שלנו (במיוחד המרחב האורבני) והיא גם סמל למיומנות נשית טיפוסית”.

ניטהאק גם מציגה מגוון תוצרי סריגה אורבנית בבלוג שלה הנקרא “Random Acts of Knitting”.
אוטה לנרטץ-למבק, מייסדת קבוצת סריגת הגרילה ” B-Arbeiten” הפכה מעין שגרירה עבור סריגת הגרילה.

היא מציבה את עבודותיה באופן גלוי, באור יום, במקום לנסות להשאר תחת מעטה האנונימיות. היא התפרסמה בעיקר על כיסוי העץ בעיר וולברט בגרמניה,

וידועה גם בזכות עבודות קטנות הכוללות את המילים ” Idee” (רעיון), ” Raum” (מרחב) ו-” Mut” (אומץ).

לדבריה של אוטה לנרטץ-למבק, סריגת גרילה עוסקת “… במילים ואמנות, הצבת אמנות במרחב פתוח ולא בהכרח במוזיאון”.

העיקרון הוא פשוט. בוחרים משהו במרחב הציבורי – עץ, תמרור, פסל, מתקן לקשירת אופניים או כל דבר אחר ,

ומקשטים אותו באמצעות פריטים סרוגים. תקראו לזה איך שתרצו:

סריגת גרילה , גרפיטי, סריגה, או סריגה עירונית

אבל התופעה של אמנות רחוב שבה מסרגות וחוטי סריגה מחליפים את התרסיס או הגיר צוברת תנופה בעולם.