ישנם כמה מקורות למנהג התחפושות, מנהג שהפך לחביב ומשמח במיוחד.

בכתבה שלפניכן אנסה להביא את המקורות בצורה נהירה וכן להתייחס לפן החזותי של התחפושות מאז ועד היום.

איור מתוך כ- juedischesBlatt Ceremoniel ספר גרמני שפורסם 1724

המקורות מסתמכים על מובאות רבות,

ועוד סמכו מנהג זה על מה שדרשו חכמים על הפסוק “ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא” (דברים לא) ואמרו: אסתר מן התורה מנין? שנאמר “ואנכי הסתר אסתיר” – מכאן רמז להסתרת פנים, תחפושת כמבן מסתירה את הפנים המקוריות.

טעם נוסף הוא בהסתמך על שינוי פנים וחוץ, המכוון לרעיון של “ונהפוך הוא” הגם שיהודי מחליף את חזותו החיצונית, הפנימיות עדיין במהות וצריך לתת על זה את הדעת המשמעות של תחפושת בפורים, היא אם כן, התייחסות לקשר בין פָּּנים לפְּנים.

טעם אחר, לפי שכל שנאת עמלק לישראל, באה לו מאבי אביו עשו ששנא ליעקב על אשר לבש בגדיו ונכנס לקבל את הברכות, עכשו שוב אנו מתחפשים בבגדיו, ומראים שלא היה זה חטא אלא ראויים אנו לרשת נחלתו של עשו, ואפילו אם לבוש יעקב בגדי עשו – גם ברוך יהיה..

ברש”י מובא הסבר על דברי תנאים –  טלמוסא הנקשרת על הפרצוץ להבעית הבנים הקטנים ע”ש. ומלת פרמי רומזת לפורים. ומכאן סמך שבפורים לובשים מסכות מסכת שבת (סו:)

ועוד כותב ספר התודעה:

מנהג ישראל קדושים שמשנים בגדיהם בפורים ומתחפשים בלבושים של נכרים ובכיוצא בזה, לבל יכירום רואיהם.

מחיית שמו של המן בזמן קריאת המגילה, איור משנת 1701

מנהג ישראל תורה הוא, ולא היו נוהגים אלמלא היו להם בו טעמים של אמת ושל חכמה.

לפיכך מתחפשים בבגדי ערלים, כדי שלא יכירו בין המן למרדכי ולקיים מצות חכמים: “עד דלא ידע”, וכן הוא אינו יודע להבחין בין המחופשים לדעת מי הוא זה, ואולי באמת אינו יהודי –
להראות שכל מה שישראל חוטאים ומתדמים לאומות העולם, אינו אלא לפנים, וכשם שמחופשים אלה הדומים לערלים, אינם אלא יראים ושלמים עם ה´, כך היו ישראל שבאותו הדור, שלמים עם ה´ בלבם, ולא השתחוו לצלם של נבוכדנצר אלא לְפנים בלבד (ספר התודעה מנהגי פורים)

"מרדכי על הסוס" מאייר לא ידוע,שמן על בד,מתוך ויקיפדיה.

אגב מפסיקות מרתקות, לאורך השנים אנו למדים על כמה היה מנהג זה רווח בקהילות היהודיות, עיקר הויכוח ההלכתי הוא בנוגע לתחפושת מבוגרים שהיו מתחפשים לגברים ונשים חתן וכלה וכדומה,

ומה שנהגו ללבוש פרצופים (= מסכות) בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא (הרמ”א או”ח, תרצ”ו,ח).

בספר המנהגים דק”ק וורמיישא לרבי יוזפא שמש (מהדורת מכון ירושלים עם מקורות וביאורים ע”י הרב בנימין שלמה המבורגר, חלק א עמוד רס) מתואר מנהג התחפושות בקהילתם (מהמאה ה-17): ותכף בהתחלות המגילה, לילה ויום, הבתולות הולכות וסובבות, גם בחורים ונערים משנין בגדיהם ומשימין פרצופים על פניהם, שקורין ואר שטעלט (מחופש), והולכין וסובבין בב”ה דאנשים ודנשים, רק שבלילה הולכין עם אבוקות וביום בלא אבוקות. והבתולות כולן הולכות במלבושי יו”ט, ואחת לובשת בגדי כלה, ושפיל (זר פרחים או טס זהב לקישוט ראש בתולות וכלות) וקלענקי (אריג שיש בו דוגמה של פסים עדינים בצורת תשבצים) בראשה, והיא נקראת מלכה, על שם אסתר המלכה. וכך סובבות פעם ראשונה סביב המגדל, ויוצאין וסובבין כן בב”ה דנשים ג”כ, וחוזרין לבא פעם שניה, ומסבבין המגדל כבראשונה, ויוצאין לב”ה דנשים…

מתוך מגילת אסתר ,יוצר לא ידוע מהמאה ה-18

ומה היום?

היום עיקר מנהג התחפושות מתרכז בילדים כנראה עקב המחלוקות, הבוגרים עוטים על עצמם משהו מן המשהו להכיר שזהו פורים..

שמחה של ילד..

המנהג הקדום נותן לנו האמהות, אפשרות להציץ לנבכי הנפש הילדים הרכים, ולהכיר ולהציף, מאווים, רצונות וחלומות כמוסים.

ילדים מתחברים לדמויות שונות ולסיטואציות מגוונות.

ופורים, זה הזמן פשוט לשמח אותם!!

באישי! לכל אחד! להוציא לפועל,  איזו משאלה כמוסה , שהיתה לו תמיד..

איזה חלום להיות אופה, שוטר, מוכר פיצה או מוכר ממתקים..

נכון שלא תמיד הילדים מדמיינים או מגיעים לתובנות לבד, הרבה עושה הסביבה והמקום.. ופורים שעבר.. ומה לא הייתי.. ומה החבר היה ומי הרוב בכיתה..

אבל בכל מקרה, זו הזדמנות חד פעמית שלנו, ליצור מילד משהו גדול.. חלומי.. משמח.. אחר.. והעיקר שונה!! שונה מהיומיום,  שונה מתדמית הרגילה..

יש ילדים שפורים, נצרב אצלם בתודעה כחוויה בלתי נשכחת, לא תמיד זה בגלל אביזר כזה, או אחר, אלה תודות לתשומת הלב הייחודית שהעניקה להם התחפושת ביום הגדול והשמח..

הנה כאן ננסה להעלות רעיונות להשראה, מוזמנות לחשוב הלאה וכמובן להשתתף בתחרות המקסימה..

התמונות והרעיונות מאתר פינטרסט

מתוק מתוקים ומתוקות..