פסח תשפ”א

כתבה: מיכל רוזנר

שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְּאוּלִים
בְּעֵת נִפְרְמוּ הַכְּבָלִים
בִּשְׁעַת הַצְּלָלִים בָּהּ נִפְרְצוּ
מֵיצָרִים וּשְׁעָרִים
נָדַמּוּ הַסּוּסִים וּמִצְהָלוֹת
וְאֲחַרוֹנֵי הָעִקְּשִׁים
וּמְבִינֵי וּבַעֲלֵי הַדְּבָרִים
דַּרְכָּם לִמְצוּלוֹת
עוֹלָם גֵּאֶה נֶעֱלָם
וְאַט אַט נֶאֱלַם

וּבְשָׁעָה שֶׁל בֵּין הָעֲרְבַּיִם
טֶרֶם נִפְתָּחִים הַשָּׁמַיִם
הִנֵּה קָרֵב יוֹתֵר מִתָּמִיד
אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיִל
אָז יָשִׁיר וְנָשִׁיר וְיָשִׁירוּ כֻּלָּם
שִׁירָה שֶׁלֹּא נִשְׁמְעָה לְעוֹלָם
וּמַנְהִיג שֶׁיִּפְסַח עַל הַדָּמִים
וְעַל הַמְּדָנִים
וְהַכְּאֵב
וְהַזְּבָחִים שֶׁל אֲלָפִים הַשָּׁנִים
וְיִפְסַח וְיִפְתַּח וְיָאִיר וְיַעֲלֶה
וְיִתְגַּלֶּה וְתִתְגַּלֶּה
הָאֻמָּה הַשְּׁלֵמָה
בְּנַעֲלָה וּבְמַקְלָהּ וּבְצִקְלוֹנָהּ
עַל לִבָּה הָאֶחָד
וְנָשִׁיר כֻּלָּנוּ לְךָ גּוֹאֲלֵינוּ
שִׁירָה חֲדָשָׁה
עַל פְּדוּת נַפְּשֵׁנוּ

וכעת לוקחים נשימה פותחים את הלב

ומתחברים..

אמניות יוצרים סביבה הביעו לכם

בצבע ובמרקם ייחודי

מחדשות את הגלריה בתשפ”ד..
בעיצומם של ימים אלו, כשאנו מוקפים אויבים, והחטופים עדיין שם
בכוחה של האמנות לפתוח את הלב לכמיהה תפילה ותקווה אמיתית!!

תני דבי ר’ ישמעאל: בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין? ליונה שברחה
מפני הנץ, ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן. ונכנסה לפנים, ולא היתה יכולה להכנס שעדיין
הנחש מקנן. תחזור לאחורה, לא היתה יכולה שהנץ עומד בחוץ. מה עשתה היונה? התחילה צווחת
ומטפחת באגפיה כדי שישמע לה בעל השובך ויבא ויצילה. כך היו ישראל דומים על הים. לירד לים לא
היו יכולין, שעדיין לא נקרע להם הים. לחזור לאחוריהם לא היו יכולין, שכבר פרעה הקריב. מה עשו?
“וַיִּ ירְאוּ מאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִ שׂרָאֵל אֶל- ה'” (שמ’ : יד י) מיד “וַיּוֹשַׁע ה’ בַּיּוֹם הַהוּא” (שם ל)