המקלט לאמנות, מאמר והזמנה לבקר, נעה לאה כהן

גלריה לציבור החרדי והדתי , יש דבר כזה

נעה לאה כהן

אוצרת במקלט לאמנות, מרצה לאמנות יהודית עכשווית במכללת אמן, בצלאל החרדי ומכללת אפרתה.

מקלט לחוזרים בתשובה

איקא ישראלי, היה ראשון החוזרים בתשובה מהבוהמה הישראלית של שנות השבעים.

לישראלי, אמן בנשמתו, היה חשוב להקים מקום ליצירה ואמנות לאמנים דתיים.

בתום מאבקים רבים עם העירייה הצליח להשכיר מן העירייה מקלט בשכונת מקור ברוך, בלב גן שעשועים הומה.

היה זה לפני כחמש עשרה שנה, ומאז המקום שנקרא “המקלט לאמנות” (כשמו כן הוא)

אירח את טובי האמנים ששימשו כמורים לכל מי שחשקה נפשו להשתלם באמנות באווירה ראויה.

בין המורים אפשר להזכיר את ליאוניד בלקלב אשר זכה בפרס היוקרתי שיף לצייר הריאליסטי הדתי, ואת פנינה ופרנק ונחמיה בזבוב.

איקא ישראלי נפטר בשנת תשס”ט וחמש שנים לאחר מכן, ביום חמישי ו’ חשוון תשע”ה זכה שהגלריה תיקרא רשמית על שמו.

את האירוע כיבדו הרב אורי זוהר, והרב מרדכי ארנון, ומוטה ברים – צייר חרדי. הרב אורי זוהר דיבר על הסימנים השונים לזיהוי הגאולה ועל כוחם של ‘החוזרים בתשובה’ בקידומה, ותיאר את איקא ישראלי במילים הללו:

“איקא ישראלי עשה לנו את קריעת ים סוף שלנו. איקא היה הראשון-

אני זוכר את החלל שהוא הותיר מאחוריו. חשבנו שהוא השתגע, אבל הוא פתח בפנינו עולם חדש, הפך את העולם שלו ושל רבים אחרים וכולם הלכו אחריו”.

הסוגיה המרכזית שליוותה את הכנס היתה כמובן – אמנות במגזר החרדי, האם יש חיה כזו?

מוטה ברים, תיאר את הדרך אותה עבר, מימיו כמלמד תינוקות בחדר ועד הדרישה להעניק לילדים הקטנים גם חינוך מסוג אחר הכולל אמנות, יצירה ומפגש ישיר עם הטבע. מוטה שהוא חסיד רוז’ין גאה, לא התבייש לחשוף את הגישות השונות של רבנים לבקשותיו להכיר בכישרון הציור שלו לא פחות מאשר אדם המלחין ניגונים או מצלם אדמו”רים.

דווקא איקא ישראלי תיאר את התהליך שלו בציור בצורה פשטנית:

“עד שחזרתי בתשובה ראיתי בציור אידיאל, לאחר שהפכתי בן תורה הבנתי שציור זה פרנסה וציירתי הרבה יותר טוב”.

ועם זאת איקא ישראלי לא פסק מלצייר גם כשחזר בתשובה וראה בה כלי ביטוי רלוונטי לכולם.

הוא כפר במושגים ‘אמנות יהודית’ וטען כי אמנות לכשעצמה צריכה להיות ‘אמנות טובה ותו לא’.

 

‘עולם האמנות שובר סטיגמות’

ביום קריאת הגלריה ע”ש איקא ישראלי ז”ל, קראה העיתונאית סיוון רהב מאיר לעולם האמנות להמשיך ולהוות גשר שכן ה’יום יום’ של החברה הישראלית מחמיץ את הפנים האמיתיות של החברה החרדית ונחשף אליהם רק באמצעות פילטר של סטריאוטיפים וסטיגמות. דווקא האמנות עשויה ליצור את החיבור הבלתי אמצעי הזה בין הקהלים השונים.

פנינה פרנק אמנית ואוצרת ראשית במקום, מסבירה כי האג’נדה של הגלריה היא כפולה. מחד היא מבקשת לאפשר לאמנים מכל קצווי הקשת להציג במקום אמנות טובה ואיכותית, אמנות שתתאים לציבור המקומי ללא סייג ומאידך לאפשר עוד מקומות תצוגה, וחללים לציבור הדתי שמתקשה לעשות זאת באופן שוטף ובשפה שלו.

לכן הגלריה מבקשת לחבור לפסטיבלי האמנות האחרונים בירושלים ולהגיש אמנות איכותית למגזר. במסגרת הביאנלה לאמנות יהודית עכשווית 2015.

הציגה את התערוכה ‘אמת מידה’ 13 נשים אורתודוקסיות המחוות דעתן על הקשר בין אם- מקום וארץ.

וכך כתבה עלינו לאחרונה מבקרת האמנות, רוני אלדד –שאשא בעיתון מקור ראשון, מוסף שבת: בהקשר לתערוכה האחרונה שהוצגה במסגרת פסטיבל מנופים האחרון…

“הדרך אל התערוכה הקבוצתית “הבית” עוברת בתוככי שכונת מקור ברוך החרדית. סימני ההיכר צפויים מאוד – פשקווילים, גמ”חים, כוללים ועשרות תלמודי תורה. כרוז המודיע על הלוויה בקול נהי, שוב, ושוב, ושוב. מעט מאוד צבעים. המעבר מן הרחוב לחלל הגלריה הוא חד ביותר, ומחולל איזה דיסוננס קוגניטיבי קל בתודעה. ובסיור ראשוני בין קירות התערוכה, על כורחך עולה איזו נזיפה פנימית על שהסתכלת שוב בקנקן, על כל ההנחות שהנחת מראש, בדרך אליו.

גם התחושה הכללית ברחוב לא פשוטה. היציאה מפתח הבית בחודשים האחרונים כבר איננה פעולה הנעשית לגמרי בהיסח הדעת. ההליכה ברחובות ירושלים מאלצת אותנו להיות פקוחים ודרוכים, להביט אחורה לא פעם. הגלריה עצמה, כפי שמעיד עליה שמה, היא מקלט שכונתי שהוסב לשמש סטודיו לאמנות וחלל תצוגה, אבל רושם המקלט לא מש ממנו, ולפיכך קהל הצופים מזדמן לסטינג ההולם במשהו את מצב הרוח המלחמתי הכללי, ודווקא בו מתקיים ניסיון הפוך: לנהל שיחה אמנותית על בית. מכל הנושאים שישנם..

מתנערים מהסקטוריאליות

האג’נדה הראשונית של הסטודיו והגלריה שבמתחם המקלט לאמנות היא לפתוח צוהר ולפתח שיח אמנותי–דתי, במקום שבו הדבר עדיין נחשב חלוצי מאוד. הנוכחות של הגלריה בתוך השכונה אינה ברורה מאליה, והחשדנות שהמקום מעורר מתמוססת לאט לאט, בעזרת הקפדה מוחלטת על גדרי הצניעות וההלכה בהתרחשות בגלריה, ובבחירת העבודות המוצגות בה.

ויחד עם זה, נקודה טובה נוספת הראויה לציון ביחס לתערוכה “הבית” היא הנורמליות שבשיח, והיכולת להתנער מהסקטוריאליות הגדולה הנוטה ללוות פעמים רבות יצירות הנכנסות תחת הכותרת “אמנות יהודית”.

אין כאן ניסיון מאולץ להכפיף את השיח בתערוכה לעולם תוכן מסוים. חלק מהעבודות מנביעות אותו מתוכן באגביות טבעית מאוד, וחלק לא, והתמהיל הזה מייצר שיחה מורכבת ומדויקת יותר, ללא הדבקת פסוקים ה”מכשירים” את היצירות, וללא צמצום גבולות השיח למה שעשוי להיקרא “יהודי” דווקא. בחירה כזאת מעידה על מבט בוגר ועשיר מאוד, ומעוררת תקווה למופעים נוספים כאלה בעולם האמנות הדתי המתחדש”

הדופק היהודי

הגלריה מבקשת להיות רגישה לדופק היהודי, ללוח הזמנים הייחודי ולמצפונו.

כך נפתחה ביום שלישי שעבר, מוצאי עשרה בטבת תערוכה בשם ‘קדיש’ המוקדשת בעיצומו של יום הקדיש הכללי לשואה .

בתערוכה חוברים שני אמנים יוצאי עדות המזרח להציג זווית ייחודית בחקר השואה על אותה טראומה.

נאוה ברזני מדברת על זיכרונות אמה ממחנות הריכוז בלוב,

ויוסי אריש מתווך את זכרונות השואה האשכנזיים מילדותו בבית מזמיל בירושלים.
מאסמבלאז ומקולאז’ האמנים, דור שני לשואה, מלקטים רשמים  ופיסות  של עדויות המהדהדים את זכרון השואה הפרטי  והקולקטיבי.

אמא של נאוה, הייתה בת חמש ואחיה בן 8.

במחנה הריכוז  בלוב עסקו בתאטרון צללים כדי לבדר ילדים אחרים, ללא אמצעים או חומרים ..

צלליות כהות משתקפות על בד. ההשפעה של חוויה זו של אמה כצל, מורגשת ביצירותיה של נאוה,

ומשותפת לרבים מבני דור שני לשואה. נאוה יוצרת מפיסות נייר שטוחות ומודבקת בדבק פלאסטי – חוויות  עצמתיות ומוצקות..
יוסף אריש גדל בסביבת ‘יד ושם’ בקרית יובל, כילד, הסתובב בין התיירים כדי לשנורר ממתקים ומסטיקים. אך המפגש עם המבקרים והמיצגים חרטו אצלו חוויות עמוקות הבאות לידי ביטוי באמנותו שהיא איסוף קולקטיבי של חפצים ההופכים לקמיעות, לפסדו חפצי קדושה, ול’קדיש’ לכבוד היהודים שנמוגו כצל ואינם.

 

מוזמנות לביקור במקלט לאמנות.

ניתן לתאם עם נעה לאה כהן – [email protected]

המקלט לאמנות

יהודה המכבי 7 , מקור ברוך ירושלים.

קצת תמונות מהתערוכה האחרונה “קדיש”:

יום חמישי 14.1 בשעה 19:00, במקלט לאמנות 
יהודה המכבי 7 ירושלים. 
שיח גלריה בין אמנית הקולאז’ של נאוה ברזני לאסמבלאז’ של יוסף אריש,
יחשוף את הגלוי והסמוי ,את הדומה והשונה
ואת זה -המתחדש בחיבור המיוחד של שני האמנים יוצאי המזרח המתכתבים עם השואה 
ומתכתבים גם יחד זה עם זה.
אוצרות: פנינה פרנק ונעה לאה כהן
2 תגובות
  1. חיה נסצקי

    מעוניינת להגיע לתערוכה הסתר פנים מבקשת לדעת שעות פתיחה

  2. חיה נסצקי

    מבקשת לדעת שעות פתיחה

השארת תגובה

פתח צ'אט
1
היי,
איך נוכל לעזור לך?
Analytics by Conversios
דילוג לתוכן